<h1>ראב"ן שו"ת סימן ס"ח</h1>
<h2>דף כב.</h2>
אני אליעזר לא נ"ל פירוש שבקונטרס וכתבתי זה. [ב"ב קע"ד.] ההוא ערבא דיתמי שבא על יתומים קטנים ותבע חוב שפרע למלוה שאביהן היה חייב שנתערב ולא הודיעם ליתומים כשפרע, ותביעת ערב זה מלוה ע"פ היה שהרי ש"ח של מלוה כיון שפרע לו הערב נמחל שיעבודו. אמר רב פפא לא נזקק לנכסי יתומין הללו לפרוע לערב זה מלוה ע"פ שיש לו עליהם, לפי שפריעת ב"ח מצוה היא על היורש כתקנתא דרבנן כדפסק רב פפא גופיה לקמן [קע"ו.] מלוה ע"פ גובה מן היורשין כדי שלא תנעול דלת בפני לוין דקסבר רב פפא כמ"ד לקמן [קע"ה:] שיעבודא לאו דאורייתא ואין הנכסים משועבדים לא לערב ולא למלוה אלא תקנתא דרבנן הוא על היורשין משום נעילת דלת, יורשין גדולים דבני מיעבד תקנתא דרבנן הם מזדקקינן לנכסים ופרעינן בין מלוה בשטר בין מלוה ע"פ, אבל יתמי קטנים לאו בני מיעבד מצוה דרבנן הם ולא מזדקקינן לנכסים אלא נטרינן להו עד דגדלי וישתעי האי ערב דינא בהדייהו ויגבה מהם. וה"ה אם היה המלוה עצמו בא עליהם בש"ח דלרב פפא אין נזקקין לנכסים דהא שעבודא לאו דאורייתא כדפרישית עד דגדלי יתמי, אלא מעשה שהיה כך היה. ורב הונא בריה דרב יהושע אמר לא אמרינן פריעת ב"ח מצוה אלא נכסים משועבדים למלוה ולערב שיעבודא דאורייתא ומדינא מזדקקים לנכסי ופרעינן לערב, אלא מ"ה לא מזדקקי דאימור צררי אתפסיה הלוה למלוה או לערב ולכשיגדלו היתומים מייתו ראיה שהתפיסו אביהן צרורות הלכך ימתין הערב עד דגדלי, ורב פפא לא חייש לצררי דאי אתפסיה לא הוה מנח שטרא בידיה אלא הוה שקיל ליה, ורב הונא סבר אימא אפשיטי דספרא זייר ליה. מאי ביניהו, מכדי בין למר בין למר יש לו לערב להמתין עד שיגדלו אי משום דלאו בני מיעבד מצוה נינהו ואי משום צררי ובמאי קמיפלגי, איכא ביניהו כשחייב מודה, כלומר בהא פליגו אם הודה הלוה לפני מותו שלא התפיסו צררי לא למלוה ולא לערב, לרב הונא נזקקין ופרעינן לערב מן הנכסים שהרי משועבדין לו משעה שלוה דשיעבודא דאורייתא בין במלוה בשטר בין במלוה ע"פ, ולרב פפא דסבר שעבודא לאו דאורייתא ומצוה הוא על היורשים אין נזקקין לפרוע לערב עד דגדלי דיתומים קטנים לאו בני מיעבד מצוה נינהו. א"נ שמתיה ומית בשמתי' א"ב, כגון שבא המלוה לב"ד עם שטרו וקיימוהו ושלחו אחר הלוה והמתינו לו בה"ב ולא בא ושמתו אותו ב"ד, ודין השמתא צ' יום כדמפרש בהגוזל בתרא [קי"ב:] ובכלהו צ' יום לא נחתי הבית דין לנכסים דלוה לשעבדם למלוה עד כלות צ' ימים ובתוך ימי השמתא מת הלוה, לרב הונא נזקקין לנכסים דיתמי דהא לא אתפיס דאי אתפיס היה בא לפני ב"ד להתיר לו השמתא ומדלא בא ודאי לא אתפסיה, ולרב פפא אין נזקקין דלא אישתעבדי נכסים עד דמשעבדי להו ב"ד ואין כאן אלא מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו. שלחו מתם שמתיה ומית בשמתיה א"ב, דלרב הונא נזקקין ולרב פפא אין נזקקין כדפרישית, דהיכא דמית בשמתיה ליכא למימר צררי אתפסיה כדפרישית, אבל כשחייב מודה אפילו לרב הונא אין נזקקין דשמא אחר הודאה התפיסו ונטרינן עד דגדלי, אבל במית בשמתיה ליכא לספוקי דודאי לא התפיסו. והילכתא כרב הונא היכא דמית בשמתיה ודאי נזקקין לנכסי ופרעינן לערב או למלוה דודאי לא אתפיס צררי דאי אתפיס לא קאי בשמתיה, והנכסים משועבדים דשיעבודא דאורייתא. ושלחו מתם כטעמיה דאמרינן ביש נוחלין [קכ"ד:] שלחו מתם בכור נוטל פי ב' במלוה, אלמא ס"ל דנכסים דלוה משתעבדי למלוה והוו להו מוחזקין ביד אביו של בכור דבכור נוטל פי שנים במוחזק ולא בראוי. מיתיבי ערב שהיה שטר חוב וכו' שפרע למלוה ולקח ש"ח מידו אינו גובה מן היתומים, לרב פפא כדאית ליה דלא משתעבדי ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו, ולרב הונא כדאית ליה דאע"ג דמשעבדי איכא למימר צררי אתפסיה, וכגון דלא שמתיה. ואם כתב בו הלוה התקבלתי עלי לפרוע שטר זה כל זמן שיצא מתחת יד המלוה או מתחת יד הערב, גובה הערב מן היתומים. בשלמא לרב הונא דאמר גובה דנכסים משועבדים והיכא דליכא למיחוש לצררי נזקקים לנכסים, להכי גובה דכיון דכתב התקבלתי לא התפיסו צררי שהרי היה יכול לכפור בהן ולגבות חובו בלא שבועה, אלא לרב פפא דאמר ניכסי לא משתעבדי ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו אמאי גובה. ומשני דלהכי טרח וכתב התקבלתי לישנא יתירא דלא צריכא, לשעבודיה נכסי לערב מעכשיו הילכך גובה מיתמי, כדאמרינן נמי בהמוכר את הבית [ס"ג:] דכל לישנא יתירא לטפויי מילתא קאתי כדאמר אהני עומקא ורומא למיקני עומקא ורומא אהני מתהום ארעא ועד רום רקיע למיקני בור ודות ומחילות. ויש ספרים שכתב בהן ואם כתב בו התקבלתי ממך, וה"פ אם כתב הלוה לערב כשפרע למלוה הריני כאלו התקבלתי ממך חוב זה לפורעו [לך] גובה הערב מן היתומים דה"ל מלוה בשטר אצל הערב, בשלמא לרב הונא ניחא דמצי לתרץ הא דקתני גובה כשהביא הערב שטרו לפני ב"ד על הלוה וקיימהו שלא בפניו ושמתוהו ומת בשמתא הילכך גובה מן היתומים דליכא למיחוש לצררי, אבל ברישא דקתני אינו גובה ליכא למימר שמתוהו ומית בשמתא דהא ל"ל שטר לערב על הלוה אלא אותו שטר שהיה למלוה והוא נמחל שיעבודו ואם בא לפני ב"ד בע"פ לא יקבלו עדותו אלא בפני הלוה ולא ישמתוהו הילכך אינו גובה, אלא לרב פפא דאמר אע"ג דמית בשמתיה אינו גובה מן היתומין אמאי גובה. ומשני להכי טרח הלוה וכתב לערב התקבלתי מה שלא היה צריך לכתוב לו כדי לשעבד לו נכסיו ולהכי גובה מן היתומין, אבל ברישא שלא כתב לו אינו גובה שהרי לא שיעבד לו כלום. וכי היכי דפליגי הכא רב פפא ורב הונא בערב הבא על היתומים במלוה ע"פ ה"נ פליגי במסכת ערכין בפרק שום היתומים [כ"ב.] במלוה עצמו הבא על היתומים בשטר, דאמרינן התם אמר ר' יוחנן אין נזקקין לנכסי יתומים לפרוע מהן למלוה אלא לגוי הבא עליהן בשטר שיש בו רבית או לכתובת אשה הבא עליהן, דמשום ריוח יתומים נזקק דאי לא פרעי יאכל בהן רבית עד דגדלי והאלמנה תאכל מזונות ומפסדי יתמי טובא הילכך מזדקקינן, ואמר רב נחמן מרישא לא מזדקיקנא לנכסי דיתמי לפרוע לשטר שאין בו רבית, כיון דשמעית להא דרב הונא חברין משמיה דרב יתמי דאכלי לא דידהו ליזלו בתר שבקיהו מיכן ואילך מזדקיקנא, ואמרינן מעיקרא מ"ט לא היה נזקק לנכסי יתומין לפרוע למלוין, רב פפא אמר פריעת ב"ח מנכסי יורשים מצוה, כלומר רב נחמן כרב ושמואל ס"ל דאמרי [ב"ב קע"ה:] שיעבודא לאו דאורייתא דרב ושמואל דאמרי תרווייהו מלוה ע"פ אינה גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות דשיעבודא לאו דאורייתא הוא [ו]מצוה הוא על היורשים משום נעילת דלת ויתמי קטנים לאו בני מיעבד מצוה הן הילכך לא היה נזקק, ורב הונא בריה דרב יהושע אמר, רב נחמן ס"ל שיעבודא דאורייתא כר' יוחנן דאמר [שם] מלוה ע"פ גובה מן היורשין, ואפ"ה לא היה נזקק לנכסים עד דגדלי שמא כשיגדלו יביאו ראיה שהתפיסו אביהן צרורות, וכולה סוגיא דשמעתתין התם כי הכא. ורבי יוחנן נמי אע"ג דקסבר שיעבודא דאורייתא והכא אמר אין נזקקין, היינו טעמא משום אימור צררי אתפסוה אביהן הילכך נטרינן להו עד דגדלי. והיינו דאמרינן בפרק הכותב בכתובות [פ"ו.] א"ל רב כהנא לרב פפא לדידך דאמרת פריעת ב"ח מצוה, כדפרישית מן היורשין, אמר היורש כשגדל לא בעינן למיעבד מצוה כייפינן ליה או לא, אמר ליה תנינא וכו' דודאי כייפינן ליה, דתקנתא דרבנן מצוה הוא מן שאל אביך ויגדך זקיניך וגו' [שבת כ"ג.], והא דקרי לתקנתא דרבנן מצוה, משום דמצוה לשמוע דברי חכמים, כדאמרינן ביבמות [כ'.] איסור מצוה שניות מדברי סופרים והאי דקרי איסור מצוה דמצוה לשמוע דברי חכמים.
